אני עוסק בשאלות במה הגיוני להאמין? מהו מוסר? ומה אנחנו חייבים לעשות מבחינה מוסרית? אלו שאלות שאני לא יודע איך אפשר לתת לחיים לעבור בלי לחשוב עליהן באופן רציני. אלו שאלות שלא צריכים ללמוד פילוסופיה כדי לחשוב עליהן, אבל כן צריכים ללמוד פילוסופיה כדי לרכוש כלים ומיומנויות שמאפשרות לנו לחשוב עליהן בצורה מדויקת ובהירה.
במהלך חיי, ובפרט בשנים שבהן התחלתי ללמוד באוניברסיטה, הייתי מוטרד מאוד מהשאלות הללו. הייתי מוטרד מהשאלה במה אני צריך להאמין? האם האמונות הנוכחיות שלי הן בסדר (מוצדקות, הגיוניות, אמתיות)? ומה היחס בין העולם כפי שהוא משתקף בתאוריות מדעיות, ובין תחומים שהם לא חלק מתיאורים מדעיים, בייחוד מוסר ודת?
שנות הלימודים והמחקר הניבו, בין היתר, ספר בשם "Calling for Explanation", ובו אני עוסק בתפיסה ולפיה ישנן עובדות הדורשות הסבר מיוחד. למשל, אם היינו מטילים מטבע והוא היה נוחת עץ-פלי-עץ-פלי-עץ-פלי... וממשיך בסדר הזה מאות הטלות, זה נראה מסוג ההתרחשויות שלא יכולות להיות מקריות. הרעיון הזה, שישנן עובדות הדורשות הסבר מיוחד, משמש הנחה בכמה מהטיעונים המשפיעים ביותר בפילוסופיה בת זמננו. יש הטוענים לקיומו של אל או לקיומם של יקומים אחרים, השונים מאוד מהיקום שלנו, על סמך ההנחה שליקום שלנו יש תכונות מיוחדות שדורשות הסבר. יש הטוענים שאין עובדות מוסריות או אפילו עובדות מתמטיות אובייקטיביות, על סמך ההנחה שאם היו, אז הידע שלנו בתחומים הללו היה דורש הסבר ואי אפשר לספק הסבר כזה. למרות מרכזיות הרעיון, מעט עבודה נעשתה בניסיון להבין מה פשר הטענה שעובדה דורשת הסבר ואם ההיסקים המבוססים על טענות כאלו מוצדקים. ספרי, הוא הראשון שבוחן רעיון זה באופן יסודי, והמסקנה שלי היא שהטענה שעובדה כלשהי דורשת הסבר היא טענה פיגורטיבית ללא משמעות קבועה וכדאי לזנוח את הרעיון. עוד על המסע הארוך לבחינת הרעיון מצדדיו השונים ושהוביל אותי לגיבוש מסקנתי ולאור שהיא שופכת על הטיעונים המתבססים על הרעיון תוכלו לשמוע בפודקאסט "Research Bites" בפרק הנושא את השם “Do some facts call out for explanation?” (באנגלית).
בשנים האחרונות אני מוטרד מאוד משינוי האקלים. כלומר, מכך שאנחנו בני האדם מנהלים אורח חיים שצפוי להביא אסון עלינו ועל הצאצאים שלנו. לכן התחלתי ללמד קורס על אתיקה ושינוי אקלים, תחילה באוניברסיטה העברית ועכשיו באוניברסיטת בר־אילן. אני מאמין שהאחריות שלנו במוסדות להשכלה גבוהה היא לא רק ללמד ולחקור את הנושא, אלא גם ליישם את התובנות שעולות מהמחקר שלנו, ובהתאם, אני שותף לארגון בין־לאומי של פילוסופים למען קיימות Philosophers for Sustainability, ובו אנו נוקטים צעדים כדי להפוך את תרבות העבודה שלנו למקיימת יותר. נוסף על כך, אני חבר ב"פורום האקלים" של נשיא המדינה, שם אני שותף ליוזמה שמנסה להניע את המוסדות להשכלה גבוהה להפוך את הקמפוסים לירוקים יותר.
במאמר שכתבתי עם ד"ר עודד נעמן ושמו “What Makes Something Surprising?” עסקנו בשאלה מה הופך מאורע או עובדה כלשהי למפתיעה? למרבה ההפתעה, לא קל לענות על השאלה הזאת. ישנה מחשבה נפוצה שהפתעה היא פשוט משהו שאנחנו לא מצפים לו. אלא שיש הרבה דברים שאנחנו לא מצפים להם והם בכל זאת לא מפתיעים. המספרים שעלו בהגרלת הלוטו האחרונה היו 35,34,20,13,8,6. אף אחד מאתנו לא אמור היה לצפות למספרים האלו, ההסתברות של הסדרה המסוימת הזאת נמוכה ביותר, אבל תודו שלא הופתעתם. לעומת זאת, כשבאוקטובר 2010 אותם שישה מספרים חזרו על עצמם בהפרש של פחות מחודש זו היתה הפתעה גדולה. במאמר אנחנו מציעים פתרון חדש לחידה. אנחנו מציעים שעובדה היא מפתיעה אם וככל שהיא גם לא צפויה וגם בעלת חשיבות או ערך כלשהו בעבורנו. הפתעה, אם כן, היא לא רק תוצר של הסתברויות וציפיות, אלא גם של ערכים. מוזמנים לצפות בהרצאה שלנו באנגלית, שבה אנחנו מציגים את עיקרי המאמר.
למה ללמוד פילוסופיה? כולנו באים לאוניברסיטה עם דעות ועם צורות חשיבה שהתחנכנו לתוכן בבועות שבהן גדלנו. אני חושב שלימוד של רעיונות, אמונות וצורות חשיבה שונות משלנו, או לפחות שנראות שונות במבט ראשון, יש בו כדי לפתוח את הראש, לגרום לנו לחשוב מחדש על מה שהיה מובן לנו מאליו עד כה ולהעמיק את ההבנה שלנו את העולם שסביבנו. לדעתי, זהו הערך המוסף של לימודי מדעי הרוח בכלל ולימודי פילוסופיה בפרט.
דרך טובה לאתגר את עצמנו אף יותר היא על ידי שיח עם אחרים, במיוחד כאלה שחושבים אחרת מאתנו. דניאל קהנמן, בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" מספר על שיתוף פעולה פורה עם חוקר שלאורך שנים מחזיק בעמדות מנוגדות לאלו שלו. הרעיון של שיתוף פעולה דווקא עם מי שאני חלוק עליו קסם לי ויישמתי אותו במחקר ובהוראה. במחקר, כתבתי מאמר עם פרופ' ג'סטין קלרק דון, פילוסוף מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. ג'סטין מקדם כבר שנים עמדה מסוימת שאינה מוצאת חן בעיניי. החלטנו לשתף פעולה ולכתוב מאמר יחד, ובו אני העליתי עשרה טיעונים נגד העמדה שלו, ויחד ניסינו לראות מה הוא יכול לומר בתגובה. אף אחד מאתנו לא שינה את עמדתו בעקבות המאמר, אבל העמדות שלנו בהחלט התחדדו. היום אני יודע לומר בדיוק מה אני חושב על העמדה שלו, מה שקודם לכן היה רק תחושת בטן.
גם בהוראה עשיתי שיתוף פעולה כזה. גדלתי כאדם דתי ומאמין באלוהים, עם השנים האמונות שלי השתנו והיום אני אתאיסט. ד"ר אהרן סיגל הוא פילוסוף מבריק ודתי מהאוניברסיטה העברית. בעבר למדנו יחד באותה הישיבה ואנחנו חברים מאז. לפני כמה שנים לימדנו יחד קורס על תאיזם ואתאיזם. ההוראה המשותפת אפשרה לכל אחד מאתנו להציג את עמדותיו על חומר הקריאה בלי לחשוש שבכך אנחנו מלמדים באופן חד־צדדי. היא גם אפשרה לסטודנטיות ולסטודנטים שדעותיהם בנושא שונות להרגיש בנוח בקורס שלנו, שעוסק בנושא שבעבור רבים הוא טעון רגשית. עם המעבר שלי לבר־אילן, אנחנו מתכננים ללמד את הקורס הזה שוב כשיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת בר־אילן ובהשתתפות סטודנטים משני המוסדות.
המטרה המרכזית שלי בהוראה היא להקנות ללומדים כלים וכישורים שיאפשרו להם לחשוב בצורה בהירה ומדויקת על נושאים שמעסיקים אותם או חשובים להם. למדתי מהניסיון שפיתוח היכולות הללו דורש תרגול. לכן בקורסים שלי הסטודנטים והסטודנטיות מרבים לתרגל ולפתח חשיבה פילוסופית הן בכתב והן בעל פה: להסביר רעיונות מורכבים בשפה פשוטה, לנתח טיעונים בצורה מסודרת ולנסח עמדות משלהם בצורה בהירה ומנומקת.
כשהתחלתי ללמוד פילוסופיה, חשבתי שאני יודע לעשות את כל הדברים האלה די טוב. אבל אז התחלתי להגיש עבודות וקיבלתי את המשובים של המרצים והמרצות והבנתי שזה לא המצב. שנים של עבודה קשה, הרבה תרגול ומשובים נדרשו לי כדי ללמוד איך לכתוב ובעצם איך לחדד את יכולות החשיבה שלי. הייתי רוצה לעזור לסטודנטים שלי להתקדם ולהשתפר, כפי שהמרצים שלי עזרו לי.
